כפי שכתבתי בפוסט הקודם, במבט ראשוני נראה לחילוני הממוצע כי יש צורך באמונה במובן הנוצרי שלה (קרי, קבלת טענות שגויות) על מנת לקבל את הקונספט של אלוהים. ובכן, כעת ארצה להסתכל על פני הדברים מנקודת מבט מדעית-רציונלית ככל האפשר מבלי לבקש מהקורא לבצע שום פעולה אמונית במובן הנוצרי שלה, או במילים אחרות, לקבל על עצמו עובדות בלתי הגיוניות. להיפך – כעת ננסה להישען על ההיגיון והלוגיקה על מנת לעשות את הטוב ביותר כדי להבין את מהות האלוהים. החילוני הממוצע, שאימץ באופן בלתי מודע את נקודת המוצא הנוצרית, רואה סתירה מיידית בין הגיון לבין אלוהים, בו צריך "להאמין". בניגוד לנצרות, בעיני היהדות לא רק שאין סתירה בין לוגיקה ובין אמונה, אלא יש קשר עמוק ביניהם. בסקאלה שבין הרמב"ם הרואה את השכל ככלי העיקרי כדי "לדעת את ה'" ובין חז"ל הגורסים כי "אין הביישן למד" וכי בפסח יש ללכת למי שאינו יודע לשאול ו"את פתח לו", כלומר יש לפחות איתו שיח לגרות אותו לשאול שאלות. כך או כך, קיים קונצנזוס שחקירת האמת בעזרת כלים לוגיים היא מבורכת, ובוודאי שכפי שאמר רבי יהודה הלוי, "חלילה לנו לאל שנאמין בנמנע", כלומר במה שבלתי אפשרי מבחינה לוגית.
כהערת ביניים אציין כאן כי גם התפיסה הרציונליסטית של תקופת הנאורות מלאה בבעיות ונכוותה קשות בהיסטוריה, עובדה שגרמה לשינוי עמוק ואבולוציה דרסטית בהלך הרוח הרציונאליסטי. על כך אפרט בהמשך.
לעניינינו – לחלק מהקוראים האמור למעלה נראה משונה לחלוטין. אמנם לגיטימי להיות מופתע וספקן כלפי טענות שכאלו, שכן כאשר מנסים לצקת משמעות אחרת לאותן המילים (אלוהים, אמונה, וכו') הדבר יכול ליצור בילבול, שהרי כח ההרגל חזק מאוד. ההתניה שצועקת "אלוהים = משהו בלתי אפשרי" או "אמונה = קבלת טענות מגוכחות ללא ספק" עוצמתית וקשה לשים אותה בצד, כיאה לדעות קדומות, עיקר אצל אתאיסטים מושבעים שכמוני בעברי. לשם כך אבקש מהקורא לנסות לשכוח את מילון המונחים שהוא מכיר ולגשת לטקסט מנקודת מבט מרעננת, או במילים אחרות, לתת צ'אנס. אנסה לגשת למושגים הללו עם "דף חדש" מבלי להתייחס לסטיגמה קודמת.
רבים לא יודעים זאת, אך בזמנים מוקדמים יותר ובמיוחד בימי הביניים התקיים ויכוח נוקב בעולם המדעי בקשר לשאלה האם העולם תמיד היה (או איך שכינו זאת, "קדמון") או שהוא נוצר באיזשהו שלב (או כמו שכינו זאת, "נברא"). באותם הימים, חוד החנית המדעי היו ממשיכי הדרך של אריסטו, שגרסו בעקבותיו כי העולם קדמון. ואכן, זו הייתה הדעה הרווחת בעיני המשכילים במשך הרוב המוחץ של ההיסטוריה. עובדה זו השאירה את היהודים (וגם בני דתות אחרות) במבוכה מסוימת, אליה הרמב"ם מתייחס באופן מפורט ב"מורה הנבוכים". כיום, כידוע, התיאוריה המדעית המקובלת ביותר היא המפץ הגדול הגורסת שהעולם נוצר, או נברא, באיזשהו שלב (אך אין בזה דבר המוכיח את צדקת היהדות דווקא). לצורך העניין נניח בפוסט הזה שתיאורית המפץ הגדול נכונה ואנחנו מצדדים בה. אם נשאל את המדענים במה הם מתעסקים בהקשר למפץ הגדול, אנו נקבל תשובות כגון: "לפני כמה זמן המפץ הגדול התרחש?", "מה קרה מיד לאחר מכן?", "מה סדר ההתפתחות מהמפץ ועד היווסדות הכוכבים שאנו מכירים היום?", וכו'. אלו שאלות חשובות ביותר, אך טכניות במהותן. למישור הטכני הזה המדע מתיימר להתייחס, והוא עושה עבודה נהדרת המניבה הישגים מרחיקי לכת. לעומת זאת, אם נשאל את המדענים שאלות מהותיות, כמו "מה גרם למפץ הגדול?", נגלה שזו שאלה שאיננה מעסיקה אותם כלל. עובדה זו הפתיעה אותי מאוד – הרי המדע שולח את ידו לכל תחום ומנסה בשאפתנות לפצח את שאלות היקום. אם כך, מדוע דווקא בשאלה הזאת הוא נתקע, ואין לו שום רצון להביא לפתרונה?
ובכן, ניתן להגיד שהשאלה "מדוע נברא העולם" או "מדוע התרחש המפץ הגדול" היא במהותה שאלה אנטי מדעית. הרי המדע מתעסק בחקר הטבע, כלומר במסה, אנרגיה, זמן וכו' ולא יכול לספק אפילו תיאוריה או היפותזה בקשר למה שהוא מחוץ או קודם לעולם, או במילים אחרות, למה שהיה לפני שהיה טבע, או שהייתה אנרגיה, מסה, זמן והעולם הפיזי שאנו מכירים היום. כלומר, אפילו מבחינה תיאורטית, אדם הנמצא בתוך העולם, המכיר רק את חוקי הטבע, אין בידו שום יכולת אפילו לחשוב על מה שמתרחש מחוץ למציאות, שהוא מחוץ לחוקי הטבע ואשר קדם להם.
דוגמה מוחשית נוספת לכך היא כוח המשיכה. אנו יודעים שכוח המשיכה קיים, הרי אנחנו יודעים למדוד אותו בצורה מדויקת ולבצע ניסויים המוכיחים שהוא עובד לפי חוקי הפיזיקה הניוטונית. כוח הגרביטציה נמצא בכל נוסחה משמעותית הקשורה לחקר החלל ומשתמשים בו בצורה נרחבת ביותר בעולם המדעי. ואף על פי כן לא תמצאו מאמר מדעי אחד שדן בשאלה "מדוע קיים כוח הגרביטציה?". שאלה זו גם היא אינה מדעית במהותה. אנו לא יודעים מדוע הטבע נוצר כפי שנוצר ואיננו יודעים להסביר מדוע יש כוח גרביטציה. הרי אין זה אינטואיטיבי שמסה פשוט תמשוך מסה אחרת, ואף על פי כן כך אנו מוצאים במציאות בטבע. בפוסט אחר אדבר על האמת הלוגיקה והמגבלות שלה באופן מעמיק בהרבה אך לבינתיים נסתפק באמירה שבוודאי שהמדע מגביל את עצמו לתחום מסוים הכלול בתוך מסגרות חוקי הטבע.
ובכן – נחזור להסתכל על העניין מנקודת זווית רציונאלית. מצד אחד, כאנשים רציונאליים, אנו מאמינים שיש סיבה ותוצאה. לכן, אם העולם באמת נברא, כלומר היה מפץ גדול, הייתה צריכה להיות סיבה אשר גרמה לכך להתרחש. מצד שני, אנו נמצאים בבעיה מכיוון שאין בידינו שום יכולת לחקור את הסיבה הזו או על מה שקדם לחוקי הטבע ומושג הזמן. יותר מכך – אין ביכולתנו בכלל לחשוב, לתאר, ובוודאי שלא להגדיר את מה שמחוץ לחוקי הטבע ולכן איננו בכלל יכולים לתפוס את השאלה הזאת ואין בידינו דרכים לענות עליה באופן ישיר. אנשים רציונאליים רבים מוותרים בשלב זה, מודים שהם לא יודעים לענות על השאלה, ומייחסים לה חשיבות פחותה ביותר. ואמנם, האין זה ראוי שאנשי המדע וההגיון ייחסו חשיבות גבוהה לשאלות מהותיות שכאלו? הלא אנשים כאלה הם חובבי האתגרים, בעלי האומץ המחשבתי החותרים לאמת?
ובכן, יש בידינו מספר אופציות. האופציה הראשונה, היא להתעלם מהשאלה שכן השאלה אינה מדעית ולכן אינה מעניינת. אופציה זו אמנם נוחה, אך מצמצמת את אופקי החשיבה ולא נותנת מענה לסקרנות הטבעית האנושית ולשאלת בסיס קיומנו הזועקת מלבינו משחר ההיסטוריה. אופציה שניה היא לגלות גמישות מחשבתית מסוימת ולנסות בכל זאת לקבל איזושהי תובנה על סיבת בריאת העולם. ובאמת בתחומים חישוביים רבים, כאשר מסובך מדי להגיע לתשובה מדויקת, מנסים להגיע לתשובה קרובה בעזרת שיטות שונות. בחלק מהשיטות משתמשים בכללי אצבע, או "היוריסטיקות", ובחלק מנחשים ומקווים שהניחוש יהיה איכותי מספיק (אגב, בבסיס, ככה עובד AI). בכל אופן, דווקא בנושא חשוב שכזה, אנחנו צריכים לנסות לגלות גמישות מחשבתית כדי לנסות בכל זאת להבין כיוון מסוים או הלך רוח כללי, גם אם לא באופן מדויק, על סיבת היווצרות היקום. את הסיבה הזו אפשר לתאר כבורא עולם. אני כנראה לא מתכוון למונח שאתם מחזיקים בראש, ולכן ביקשתי להתנתק ולבוא מרעננים לקריאה הזו. אם הייתי מפרמל בג'רגון לוגי-מדעי, הייתי אומר "הגדרה: מעתה נקרא למי שיצר את העולם 'בורא העולם' ".
ובכן הדבר הראשון שאנו יכולים לעשות הוא להבין שבוודאי אי אפשר כאמור להגדיר את בורא העולם מתוך עולמו. לפיכך נוכל להגיע למסקנה לוגית ראשונה: כל הגדרה שבה נגדיר את בורא העולם וכל תיאור שננסה להלביש עליו יהיה באופן מהותי טעות, שהרי אין בידינו להגדיר או לתאר את בורא העולם רק על ידי מושגים הקיימים בתוך העולם.
אפשרות נוספת הנה לזקק את ההבנה לגבי אלוהים על ידי שלילת תאריו. כך, ננסה לתארו בצורות שונות, ומיד ננסה לשלול את התארים אשר הלבשנו עליו מתוך ההבנה הנ"ל כי כל תיאור יהיה טעות, או לכל הפחות חוסר דיוק. ובאמת לא נוכל להגדיר את בורא העולם על ידי פעולה חוזרת ונשנית של שלילת תאריו, אך בעזרת פעולות אלו נוכל בתקווה לזכך את מחשבותינו על עצם מהותו. למשל, נוכל לשאול את עצמינו – "האם אלוהים גשמי, כלומר עשוי ממסה או אנרגיה? האם הוא בעל נפח או משקל?" – ומיד נשלול תארים אלו – "בוודאי שלא, שכן הוא הבורא של המסה, האנרגיה וכו' – ולכן בוודאי אינו עשוי מהם". מטודה זו לעולם לא תספק הבנה מלאה על המושג, אך בעזרת שנצמצם באופן הולך וגובר את המושג, נוכל לזקק לעצמינו הבנה משופרת ונזכך את הבנתינו אט אט בדרך שלא נגמרת לעולם.
לסיכום, שתי השיטות המוצגות הנ"ל הן שיטות שליליות, שלא יובילו להבנה מושלמת אך יועילו לזיכוך המושג. לשם המחשה, ניקח כדוגמה אדם עיוור שאיננו מסוגל לראות, אך נפשו מתאווה להבנת מושג הראיה. ראשית, העיוור צריך להגיע למסקנה שבמקור כל הגדרה שיספק ישנה טעות. בדמיון מסוים לבורא העולם, קונספט הראייה קיים מחוץ למציאות שהוא חווה, ולכן בוודאי שלעולם לא יוכל להשיגה בצורה מלאה. זה כמובן לא משל מושלם, שכן הראיה אכן קיימת במציאות ובעולם בו העיוור קיים, ולכן הבעיה קלה בהרבה מהגדרתו של בורא עולם, ובכל זאת מדובר על בעיה אשר אולי ממחישה מעט את הבעייתיות בהגדרת עניין שמחוץ למציאות שאנו מסוגלים לתפוס. אם נמשיך במשל, אופציה נוספת של העיוור היא לשלול את תארי הראיה. למשל, יוכל העיוור לשאול את חברו הרואה, "האם ראיה היא כמו שמיעה, אך מדויקת יותר?". שאלה זו היא כביכול לגיטימית לחלוטין, שהרי העיוור מנסה להבין בעזרת הכלים שכן יכול להשיג מה היא ראיה, אך התשובה לשאלות מסוג זה תמיד תהיינה "לא בדיוק – אמנם יש חלקיק של אמת בתיאור זה, אך הוא בוודאי רחוק מלהיות מדויק". אמנם העיוור, בדיוק כמו האדם המנסה להשיג את אלוהים, לעולם לא יצליח לתארו במדויק, אך שלילת התארים האפשריים העולים במוחו עלולים אט אט לזקק את ההבנה ולהשחיז את ההשגה.
הדבר היחיד הנוסף שיש בידינו כדי לנסות ולהשיג את בורא עולם הוא העולם עצמו אשר הוא ברא. שהרי, אלוהים "בחר" לברוא את העולם מתוך "רצונו" – כלומר העולם נברא מתוך "סיבה" מסוימת והוא נראה ופועל כמו שהוא מכיוון שכך אלוהים בחר לברואו. מתוך תפיסה זו, יכולים אנו להתבונן על העולם כמעין השתקפות של האלוהים המעידה על מהותו.
למרות שאי אפשר להגדירו מתוך עולמו אנו נאלצים לנסות להסיק עליו משהו מתוך תהליכי ההתנהגות הטבעית. למשל אנחנו רואים שהעולם מתפתח עד כדי מצב שיצר צמחים חיות ואדם ואנו יכולים לשאול את עצמנו מה נוכל להגיד על בורא עולם מתוך כך שדווקא כזה עולם הוא ברא. אם נחזור לדוגמה של העיוור נוכל בוודאי להגיד לו שכאשר אנו רואים שקיעה זה יפה זה מרגיע זה מנחם. העיוור מבין מה זה מרגיע, הוא מבין מה זה מנחם וכך סיפקנו לו איזשהי חתיכה של חוויה של הראייה מבלי להגדיר אותה.
הערת ביניים: דרך נוספת להבנת מהות הבורא היא אם הוא מעוניין ליצור קשר באופן ישיר עם האדם. ביהדות מושג זה נקרא נבואה ועל כך נדבר בהרחבה בפעם אחרת.
הבה נשתמש לרגע בדוגמה היפותטית לחלוטין. נניח ויש אדם אשר מתעורר לפתע, מסתכל סביב ומבין שהוא נמצא בתוך מבוך ואין לו מושג כיצד הגיע לשם או איך ניתן לצאת. האדם קם, מסתכל סביב ומגלה כי למבוך יש דפוסים מסוימים. על הקירות יש חצים משונים וציורים שאיננו מסוגל להבינם. הוא מתהלך סביב ומנסה להבין היכן הוא נמצא ומדוע התעורר לפתע למבוך שכזה. מן הסתם, הדבר הראשון שהאדם יעשה הוא להסתכל סביב ולנסות להסיק מסקנות מתוך הדפוסים הללו, למשל כיצד יוכל לצאת ומהי הדרך הבטוחה שבה צריך ללכת. אך מעבר לכך, תעלה במוחו של האדם שאלות מהותית וחשובה בהרבה – "מדוע דווקא אני בתוך המבוך?", "מדוע מי שיצר את המבוך היה צריך ליצור אותו?" ו"מה בכלל המטרה בכל זה?". כך אנו, בני האדם, נזרקנו אל תוך העולם מבלי לדעת מהי מטרת חיינו ומה עלינו לעשות כאן. העולם מספק לנו סימנים ורמזים רבים העוזרים לנו להבין מהי הדרך הנכונה לחיות. וכך, חברות אנושיות שונות מפרשות את הסימנים הללו כדי להסיק מסקנות. במובן הפשוט יותר, קבוצות אנושיות ניסו לאכול מאכלים מסוימים אשר לאחר מכן גילו שאינם בריאים או ללכת למקומות מסוימים אשר גילו בדיעבד שהם מסוכנים. במובן העמוק יותר, השתמשו החברות בסימנים הללו על מנת לבסס את סולם ערכיהן ותפיסת עולמן. למשל, תרבויות מסוימות אשר פעלו בצורה חברתית מסוימת הגיעו לתוצאות מצוינות או חלילה נוראיות, ומכך למדו לפעול בצורה אחת ולהימנע מפעולה בצורה אחרת. פעולות אלה מזכירות את האדם המתהלך במבוך. הוא מנסה להבין את הסימנים והדפוסים שהוא רואה ראשית על מנת לשרוד, אך השאלה היותר מעניינת, עמוקה ושורשית היא מדוע בכלל אנחנו כאן ומדוע בכלל נוצר העולם או מדוע נוצר האדם ומה המטרה בכל הפרויקט הזה.
אך מעבר לכך, האדם המתהלך בעולם מגלה עובדה מפתיעה ביותר: לא רק שהוא הייצור היחיד שמסוגל להסיק מסקנות לוגיות אשר אינן נובעות מייצרים ודחפים טבעיים לגבי העולם והדפוסים שלו, אלא שהוא היחיד שבכלל מסוגל לשאול את השאלה הזאת. הפרה היא יצור מושלם – היא איננה מעסיקה את עצמה בשאלות עמוקות שכאלה אלא פשוט חיה חיי שלמות. היא מרוצה בסביבתה הטבעית, אוכלת כי כך מרגישה באופן אינטואיטיבי שכדאי לעשות. אם נדמיין פרה שמסוגלת לדבר ונתייעץ איתה בשאלות הללו היא תהיה מופתעת להפליא מעצם השאלה. היא כלל לא במבוך – היא בבית. האדם, לא רק שיש לו באופן ייחודי את האפשרות לשאול שאלות שורשיות על מהות היקום, אלא הוא גם טרוד בהן משחר ההיסטוריה. מאז ומתמיד הציקה לאדם השאלה "מה אני עושה פה ומה מטרת חיי?". עצם העובדה שיש ביכולתנו לשאול שאלות כאלו, וכן העובדה שאנו שואלים אותן מאז נוצרנו כמין אנושי צריכה לספק לנו רמז עבה על מהות העולם שבו אנו חיים.
הקוראים המנוסים במלאכת ההיגיון מיד יגלו כאן "קפיצה לוגית" מסוימת, שכן הסקת מסקנות בצורה כזו איננה מוכחת ואיננה שלמה. היא בעיקר מבוססת על אינטואיציות כאלו ואחרות שאינן ניתנות להוכחה, ולכן כביכול אינן תקפות. מן הסתם, קשה להתווכח עם טענות אלו, ובכל זאת אני סבור ובטוח שאם האדם הלוגי ביותר יזרק לתוך מבוך בלי להבין איך הגיע לשם, גם הוא ינסה להסיק מסקנות מדפוסי המבוך למרות שיודע שככל הנראה אין בידו כל דרך לוודא שמסקנותיו נכונות במאה אחוז. למען האמת, הרוב המוחץ של הפעולות אותן אנו מבצעים בחיינו אינן פעולות לוגיות, אלא מונעות מרגש, אינטואיציה, הרגל, וכו'. בכל אופן, על המגבלות האינהרנטיות של ההיגיון ארחיב בפעם אחרת, אך לעת אתא אגיד כי הלוגיקה, אל אף שהיא כלי חיוני בעולמינו, כוחה מוגבל, ובסיטואציה שלא ניתן לספק הוכחות מושלמות, גם האדם הרציונאלי ביותר ינסה לעשות את הטוב ביותר מסיטואציה גרועה וינסה להסיק מסקנות חלקיות טובות ככל שניתן.
טענה נוספת אשר חלק מהאנשים ימהרו לתת היא שעצם העובדה שהאדם הוא כזה, שמעסיק את עצמו בשאלת משמעות החיים, היא תוצאה של התפתחות אבולוציונית איטית במשך הזמן. כלומר, אין כאן איזשהי כוונת מכוון או תוכנית על, אלא צירוף מקרים הנובע מנסיבות טבעיות מקריות לחלוטין. ובכן, האבולוציה מטרתה לספק הסבר טכני לשאלה כיצד האדם הגיע לאן שהגיע. תיאוריה זו, חשובה או נכונה ככל שתהיה, איננה מתעסקת בשאלת המהות – מדוע כך קרה, או מדוע הטבע בנוי בצורה כזו שהאבולוציה תוביל לכך שיהיה אדם, והוא יהיה היצור היחיד (הידוע לנו) אשר התפתח לכדי כך. זה מאוד מזכיר את מה שדיברנו על כוח הגרביטציה. המדע מתעסק המון באותו כוח אך איננו מתעסק בשאלה מדוע קיים כוח כזה. אם כן, לא נוכל לענות על שאלה זו בצורה מדעית ונהיה חייבים להסיק או לפחות לנסות להסיק מסקנות על טבע העולם מבלי שיש בידינו את התמונה הכוללת ומתוך הנחה שלעולם לא נוכל לענות על השאלה מתוך הוכחה לוגית. ובכל זאת, עלינו לנסות ולענות על שאלת מהות עולמנו, הבוערת בליבינו מאז הגחנו על פני האדמה.
מסקנה אפשרית שנוכל להסיק, למשל, היא שכאמור האדם דורש יחס מיוחד מצדינו. היהדות באופן כללי מדברת על האדם כנברא ב"צלם אלוהים". אחת הדרכים להבין זאת היא שהאדם יכול להיתפס כמיקרוקוסמוס של הבריאה בכללה, וממהות האדם אנו יכולים להבין קצת על מהות הבורא. אין מדובר על הבנה לוגית, אלא על הבנה חווייתית-אינטואיטיבית. כמו העולם, גם אנחנו מערכת מורכבת להפליא הבנויה מתתי ותת-תתי מערכות שגם הן מורכבות ביותר, מלאים בסתירות וניגודים וכוחות הופכיים – אך כל אלו בסוף מרכיבים אדם אחד שלם, ולא אוסף של תופעות אקראיות בלתי קשורות. כך גם עולמינו – מורכב גם מלמטה (מולקולות, אטומים, קוונטים, וכו') וגם מלמעלה (מערכות שמש, גלקסיות, חורים שחורים וכו'), מלא בכוחות מנוגדים ובצדדים שונים והופכיים – ועדיין עולמינו הוא יחידה אחת אורגאנית ומאוחדת. כמו האדם, שיש בתוכו יצר אכזריות ויצר של חמלה, יצר של הרס עצמי ויצר של אמביציה, של אגואיזם ושל אלטרואיזם, של אושר ושל דכאון – כך גם העולם – שמצד אחד מספק לנו אוכל ושתיה ומצד שני מכה בנו באסונות טבע ומגיפות, שמלא ביופי בצורה של שקיעות, כוכבים בשמיים ופלאי הטבע, ומלא בסבל, ייסורים וקושי בלתי נגמר. כך, באופן די מדהים, האדם יכול באופן לחוות באופן אינטואיטיבי בתוך עצמו כיצד אינספור ניגודים אלו יכולים להיות מאוחדים לכדי יחידה אורגאנית אחת.
אינני מצפה שאחרי קריאת פוסט זה הקורא יפנים לגמרי את מהות האלוהים, זאת אינה הכוונה, אך אני כן מקווה שהצלחתי לתת איזשהו מושג ראשוני לגבי הלך הרוח המחשבתי שבו יש להצטייד על מנת להתחיל ולהבין על מה מדובר. עוד אחזור לנושא זה בהמשך ואדון בו בהרחבה בתקווה שהזרעים שנזרעו כאן יועילו להבנת הכתוב בהמשך.
